<h1>צידה לדרך מ"ג כ"ה פ"א</h1>
<h2>דף סו.</h2>
כתוב בתורה [ויקרא ט"ו] ואשה כי תהיה זבה דם יהיה זובה בבשרה שבעת ימים תהיה בנדתה. ואמרו חכז"ל [תו"כ שם] ממדרש הפסוקים שלא כל מקום שתזוב ממנו דם טמאה, אלא דם הבא מן המקור. ולא כל דם הבא מן המקור טמא, אלא חמשה מיני דמים. וגם באלו הדמים אינה טמאה, עד שתרגיש בו שנעקר ממקומו ויצא לבית החיצון, אז היא טמאה אע"פ שלא יצא לחוץ. וזה משפט ההלכה בדין הזה. כשתראה טפת דם כחרדל או פחות, בין באונס בין ברצון, מונה שבעת ימים עם יום ראיתה, וטובלת בליל שמיני. וכן הדין אפילו שופעת כל שבעה, אלא שתפסוק בטהרה ביום שביעי בערב, וטובלת (ביום) [בליל] שמיני. ומיום שמיני ואילך עד אחד עשר יום נקראים ימי זיבה, והם שנקראים י"א יום שבין נדה לנדה. ומשפטה בהם, שאם תראה בהם יום אחד לבד, בין שתראה בתחלת הלילה או בסוף היום אלא שתפסוק בטהרה, צריכה לשמור כל הלילה של אחר כך, ואם לא תראה תשכים למחר ותטבול מיד לאחר נץ החמה אם תרצה. אבל אסורה לשמש כל היום, שמא תראה ותסתור. וזאת היא שנקראת שומרת יום כנגד יום. ראתה גם ביום השני ופסקה בו, משכמת ביום השלישי וטובלת, ולא תשמש כאשר (פירשה) [פירשתי]. וגם זו בכלל שומרת יום כנגד יום היא וזו היא שנקראת זבה קטנה. ראתה גם ביום השלישי, נעשית זבה גדולה, ולא תטהר עד שיהיו לה ז' ימים נקיים חוץ מיום שפוסקת בו, וטובלת ביום הז' אחר נץ החמה מיד, ואסורה לשמש ביום שמא תראה ותסתור. ואם לא תראה בכל י"א הימים עד יום האחרון, טובלת מיד למחרתו, ואינה צריכה לשמור לו יום אחד בטהרה. וביום העשירי, יש חולקים אם צריכה לשמור לו יום אחד בטהרה אם לא [ע"א ע"ב]. עברו כל י"א הימים ולא ראתה, חוזרת לתחלת ימי נדות. ואם ראתה בהם ונעשית זבה, אינה חוזרת לימי הנדות עד שיהיו לה שבעה נקיים, ואז יתחילו ימי הנדות, ואחריהם ימי הזיבות כאשר פירשתי, וכן לעולם. אחר שעמדנו בגלות ורבו הצרות ונתמעטו הלבבות, חששו שמא יבואו לטעות באיסור כרת, שמא תראה האשה בימי נדותה (שבעת) [ששת] ימים ויהיה הכל דם טהור, ובשביעי תראה דם טמא, וסבורה לטבול בליל שמיני, וצריכה עוד שבעת ימים, החמירו לטמא כל מראה דם אדום. וכדי שלא יבוא לידי טעות בין ימי נדה וימי זיבה הוסיפו חומר אחר חומר, עד שאמרו [ס"ו ע"א] שאפילו לא תראה האשה אלא טיפת דם כחרדל תשב עליה שבעת ימים נקיים כזבה גדולה. שלא תבאנה לידי קלקלה. ויתחייבו האנשים קרבן מעילה, קיימו וקבלו חומרא גדולה, ולא תכרת נפש על נקלה. הלא תכלם שבעת ימים אוחילה.
